נראה לי שהשינוי יגיע מתישהו, אם כי לא בדורנו ולא בדור של בתך המתוקה, לצערי. אבל יהיה שינוי, לדעתי. הרי מי שקובע מדיניות פה זה בוגרי צבא, שמגיעים להנהגת המדינה. ואם פעם לאנשי צבא היתה אג'נדה התקפית, עם אוריינטציה מלחמתית (עד ששת הימים כמובן, אבל גם אחרי), הרי שדור המפקדים הנוכחי שונה, עד כמה שאני יודע. מדובר בדור עם ראייה הרבה יותר כוללנית, עם יכולת מחשבה לעתיד ולא רק להווה. אין כבר צורך להראות לעולם שאנחנו יכולים לכבוש. יש צורך להראות שאנחנו יכולים לחשוב. ואם אנשים שחושבים ככה יגיעו בסוף להנהיג את המדינה (אנשים שחושבים, בחלק מן המקרים, כמוך), אז יש לנו סיכוי. גם אצל הצד השני יש הבנה שזה מה שצריך לקרות.

בקיצור – יש לנו סיכוי להינצל…

צ'או צ'או בינתיים

עמרי

נ.ב. – מבטיח להמשיך ולקרוא את הבלוג ☺☺

תודה על התגובה.

אנ עדיין חושב שהן הישראלים והן הפלסטינים צריכים לפעול בדרכים מקוריות יותר, שאינן מתמקדות בהחרפת המאבק הבין עמי אלא בנסיון למזער אותו, ואם אפשר גם בלי יותר מדי הרוגים ופצועים בדרך.

אודי

אכן עצוב. עצוב מאוד.

עצוב גם שאפילו אזרחים ישראלים שוחרי שלום מקבלים כפשוטה את התעמולה הממשלתית הישראלית. הרי אם היו פשוט נותנים למשט לעבור (כמו שנתנו לשתי הסירות הראשונות של אותה תנועה להיכנס ב-2008) כל העסק היה נגמר עם קצת חגיגות בעזה, ובלי שאף אחד היה נשרט. אז איזו "פעולה מלחמתית מתוחכמת" בדיוק היתה פה מצד מארגני המשט? הרי לא היה על האניות שום ציוד מלחמתי, שום דבר שיכול לסכן את ישראל, אלא אם כן אתה סופר רוגטקות וגולות. צה"ל היה מת למצוא משהו במטען האניות שיצדיק את ההרג הזה – אבל הוא לא מצא. הוא רק מצא תמונות וסרטי וידאו שתיעדו את ההתקפה, ומחק אותם.

לא. האקט המלחמתי העיקרי כאן הוא מה שאתה בכלל לא טורח להזכיר: המצור עצמו. מלחמה שמנהלת ישראל, כלומר כולנו, נגד מיליון וחצי אזרחים בעזה כדי "לצרוב להם את התודעה" ולגרום להם להפיל את שלטון החמאס. מלחמה שעיקרה חנק, הרעבה והשפלה, מלווה בשקרים גסים, אחיזת עיניים והיתממות כלפי אזרחי ישראל וכלפי כל שאר העולם.

זה צריך להיפסק. זה היה צריך להיפסק מזמן, ואני מקווה מאוד שהעולם סוף-סוף יתעורר ולא ייתן לנו להמשיך את זה.

אם מארגני המשט אשמים בכך שמטרתם לשבור את המצור, אז אני בצד שלהם ב"מלחמה" הזאת.

ואם אתה שואל מה אתה כאזרח שדואג לעתיד בתו צריך לעשות, אז זה בדיוק זה: "להתיש את הצבא והממשל הישראלי" כדי שיחזרו לעיסוקם המיועד – שמירת רווחתם ובטחונם של האזרחים ולא עינוי ושוד של אוכלוסיות אחרות שהם מתעקשים להמשיך ולשלוט בחייהן. וזה, אגב, מה ש"פעולה אחת ביום" מבקשים ממך לעשות. אני לא חושב שהמארגנים שם התבלבלו או התביישו לפעול מעט מטרתם באותו יום, כמו שאתה מסיק. הם הניחו שרבים מפעיליהם ירצו להתמקד אותו יום במחאה נגד שפיכות הדמים הבלתי-נסלחת בלב ים, ולא בעיסוק בצינור מים בכפר על ספר המדבר.

רוב האנשים בין הים לירדן שאין להם מה לאכול מחר, מה ללבוש ובכלל לקראת מה לקום בבוקר, שלא זכו ליום אחד של חרות בחייהם נמצאים ברצועת עזה ובגדה המערבית. תפקידך ביום הזה וגם בימים אחרים, הוא להמשיך ולפעול לשחרורם, כי אלה ששודדים מהם את חרותם חיים מכספי המיסים שלך.